פסק-דין בתיק בר"ע 38014-12-11

השופטת רונית רוזנפלד

1.           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת מיכל לויט; בל' 2075-10), בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 24.12.2009 (להלן: הוועדה). הוועדה קבעה בהחלטתה, כי המבקש איבד 74% מכושרו לעבוד, וזאת לתקופה מיום 1.1.1997 ועד ליום 31.12.1997. 

2.           המוסד לביטוח לאומי הציע כי עניינו של המבקש יוחזר לבחינה חוזרת של דרגת אי כושרו של המבקש להשתכר לשנת 1997, וזאת "בשים לב לאמור בסעיף 195 לחוק [הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, ר.ר] בנוסחו הקודם [עובר לתיקון מס' 109 לחוק, ר.ר] ובהתאם לגובה הכנסותיו ושיעור השכר הממוצע לשנת 1997. לאחר שתתקבל ההחלטה החדשה בעניינו של המבקש, תשמר לו הזכות לערור על החלטת פקיד התביעות בהתאם להוראות סעיף 211 לחוק בנוסחו הקודם".

3.           בהודעתו מיום 12.3.2012, ציין המוסד כי הצעתו מועלית לאחר בחינה נוספת ומעמיקה של חישוב הצמצום בהכנסות המבקש לשנת 1997 כפי שנעשה על ידי פקיד התביעות. בחינה זו העלתה כי ככל הנראה נפלה טעות בהחלטת פקיד התביעות באשר לקביעת אחוזי אי הכושר של המבקש לשנה זו. עוד הוסיף וציין המוסד בעניין זה כי "בהתאם להוראות סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו הקודם, הגדרת "נכה" קבעה בסעיף קטן (1) כי יראו מבוטח כמי שהינו נכה, מקום בו "אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל-25% מהשכר הממוצע". בהתאם לפירוט חישוב הצמצום לשנת 1997 שנעשה על ידי פקיד התביעות, ניתן לראות כי בחודשים אוגוסט עד דצמבר 1997 כולל, הכנסתו של המבקש כנראה פחתה מ-25% השכר הממוצע, ולפיכך הוא זכאי לכאורה לדרגת אי כושר בשיעור מלא. יודגש, כי בחינת צמצום הכנסותיו של מבוטח תעשה רק מקום בו הכנסתו עמדה על 25% השכר הממוצע או יותר, בהתאם להוראות סעיף קטן (2) להגדרת "נכה" בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו הקודם. לפיכך, פירוט דרך חישוב הכנסותיו של המבקש, לפיהן הועמדה דרגת אי כושרו להשתכר על 74%, רלוונטית רק לחודשים בהם הכנסתו עמדה על 25% השכר הממוצע או יותר - קרי, ככול הנראה לחודשים ינואר עד יולי 1997 כולל".

4.           המבקש הודיע כי הוא מסכים להצעת המוסד לביטוח לאומי.

5.           נוכח הסכמת הצדדים כאמור לעיל, החלטנו לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.

6.           אשר על כן, אנו מורים על החזרת עניינו של המבקש אל פקיד התביעות, אשר יפעל לפי המפורט בסעיף 2 ובשים לב לאמור בסעיף 3 לעיל.

7.           בנסיבות העניין, ומשההליך הסתיים בהסכמה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י' אייר תשע"ב (02 מאי 2012), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.